החלטה בתיק ת"א 10508-06-12

בקשה למתן סעד זמני. המבקשים בקשו במסגרת הבקשה להורות למשיב להחזיר את הציוד החקלאי כהגדרתו בבקשה, ואת הטרקטור נושא הבקשה לחלקה 122 בגוש 6332 (להלן: " המקרקעין"), וכן לאסור על המשיב להיכנס למקרקעין. יוער כי במסגרת התשובה לתגובה חזרו בהם המבקשים מהבקשה ככול שהיא התייחסה לטרקטור.

המבקשים טענו כי מהחלקה נגנב ציוד חקלאי שהחברה בבעלות המשותפת של המבקשים ושל המשיב (שתכונה להלן: " החברה"), עושה בו שימוש. מצלמות האבטחה צילמו שני אנשים (אחד מהם הוא מר מאיר איידן), המקורבים למשיב, גונבים את הציוד. המבקשים טענו כי כאשר פנו לאנשים אלה, הם טענו כי הוציאו את הציוד בהוראת המשיב, שאף פתח להם את השער למקרקעין. הטרקטור (שכזכור המבקשים חזרו בהם מהבקשה ביחס אליו) אף נמצא בחצרו של מר מאיר איידן.

המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, הסעד לא נועד להבטיח את הצלחת מימושו של הסעד העיקרי בתובענה (שהוגשה על ידי המשיב עצמו). עוד נטען כי המבקשים לא הוכיחו את בעלותם בציוד החקלאי נושא הבקשה, וכן לא הוכח כי המשיב הוא זה שלקח את הציוד מן המקרקעין. גם ביחס למקרקעין, לא הוכחו זכויות המבקשים בהם.

עוד נטען כי המבקשים לא פעלו בניקיון כפיים, והסתירו עובדות מבית המשפט. בנוסף, המבקשים השתהו בהגשת הבקשה, והגישו אותה רק כחודש לאחר שהתגלה כי הציוד נגנב מהמקרקעין. שיהוי זה פוגע גם בטענת המבקשים לפיה בציוד נעשה שימוש לצרכים חקלאיים.

המשיב הודה כי הוא לקח מהמקרקעין את הטרקטור, שלטענתו הוא רכש אותו מבעליו, אולם כפר בכך שהוא לקח את הציוד החקלאי מהמקרקעין. הוא אף הבהיר את נושא המנעולים והכניסות למקרקעין.

בתשובתם לתגובה טענו המבקשים כי חתימת המשיב על התצהיר היא מצולמת, וכי לכן אין תצהיר התומך בתשובה. עוד נטען כי תצהירו של מר איידן התומך בתשובת המשיב הוא תצהיר שקרי. לטענתם של המבקשים, המשיב לא כפר בכך שהוא גנב את הציוד, ואף לא נתן הסבר לכך. לטענת המבקשים, הבקשה נועדה לשמור על המצב הקיים, ולכן יש לקבל אותה. כן נטען כי בבסיס הבקשה לא עומדת המחלוקת הקניינית ביחס לזכויות הקניין בציוד החקלאי, מחלוקת שתתברר במסגרת התלונה שהוגשה למשטרה. המחלוקת מתייחסת לשאלה האם החברה עושה שימוש חקלאי בציוד. עוד נטען כי חרף העובדה כי למשיב יש זכות להיכנס למקרקעין, עליו לעשות בזכות זו שימוש בתום לב.

באשר לטענת השיהוי, המבקשים טענו כי פער הזמנים נובע מהעובדה כי היה צורך לפענח את מה שקראו מצלמות האבטחה.

דיון

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי לתת סעד זמני " אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".

בתקנת משנה (ב) נקבע כי

" בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני... יביא בית המשפט בחשבון בין השאר שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד בזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש"

.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה. הבקשה המתייחסת להשבת הציוד החקלאי היא בקשה לצו עשה זמני. המשיב כפר בכך שהוא קשור לנטילת הציוד מהמקרקעין (והודה כי הוא לקח את הטרקטור, שכאמור אינו חלק מהבקשה). בנסיבות אלה, כאשר אין כל ראיה ישירה לקשר של המשיב לנטילת הציוד, כאשר גם המבקשים טוענים כי מצלמות האבטחה צילמו אחרים לוקחים את הציוד, וכן לאור האמור בתצהירו של מר מאיר איידן - אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי המבקשים הוכיחו ברמה הנדרשת למתן צו עשה זמני, כי המשיב הוא שלקח את הציוד החקלאי מהמקרקעין.

למשיב היה גם הסבר ביחס למנעולי הכניסה למקרקעין, הסבר שלא ניתן לשלול אותו בשלב זה.

מעבר לכך, המבקשים הגישו - לגרסתם - תלונה למשטרה ביחס לגניבת הציוד. חזקה על המשטרה כי היא חוקרת את הנושא, ומובן כי אם יסתבר כי המשיב אכן קשור לגניבה, יהיה עליו (או על מי שאחראי לגניבת הציוד) להשיבו לידי המבקשים.

מעבר לכך, הבקשה אכן הוגשה בשיהוי, ולא מייד לאחר שהציוד נגנב. המבקשים טענו כאמור בהקשר זה כי  הזמן שחלף נועד לפענוח מצלמות האבטחה. ואולם, אם אכן היה מדובר בציוד הכרחי שהחברה עושה בו שימוש יומיומי לצרכים חקלאיים, חזקה על המבקשים כי היו מזדרזים יותר בפענוח המצלמות ובהגשת הבקשה.